הנצחה

הספד
קיבוץ מגל

ציפי נולדה
לפני 73 שנה בצ'ילה. בת בכורה לארבעה אחים, משפחה ציונית שעלתה לארץ כשציפי הייתה
בת 10. המשפחה הגיעה מבית אמיד לקיבוץ עין החורש. ההבדל בצורת החיים היה גדול, אך
ציפי השתלבה בקלות בחברת הילדים בקיבוץ, הייתה חלק מקבוצת "הדס" ששומרים
על קשר חברי עד היום.

ב1966
התגייסה לצה"ל ושרתה בגדוד הדרוזי בדרום הארץ. לאחר השחרור יצאה לשנת שרות
מטעם תנועת השומר הצעיר, בחיפה.

ב1975
נישאה ליורם, התגוררו מספר שנים בעין החורש. כשנולדה עדי, ביתם הבכורה, הבינו כי
הלינה המשותפת אינה מתאימה להם, עברו לנעורים - כפר נוער - שם עבדו ונולד בנם
השני, יאיר.

ב1980
הגיעו למגל, כאן נולד בנם הצעיר, דורון.

ציפי
הייתה מורה ומחנכת במגל בכיתה שנקראה 'א גנית'. כשילדי מגל עברו ללמוד בבי"ס
משגב בגבעת חיים, עברה ציפי ללמד שם. ההוראה הייתה חלק מהותי ובלתי נפרד ממנה.
במהלך השנים, הרחיבה את לימודיה לתחום החינוך המיוחד וההוראה המתקנת ועסקה בכך
רבות. במסגרת בי"ס ריכזה בהצלחה רבה את שילוב ילדי עולי אתיופיה.

1999
הכירה את מוטי והם בזוגיות 22 שנה.

ב2003
פרשה מההוראה והמשיכה להקדיש את זמנה בהתנדבות בעמותת "פוש" שפועלת לצמצום פערים חברתיים ע"י הוראה פרטנית
בבי"ס. הייתה דמות משמעויות בעמותה ואף ריכזה את פעילות העמותה בכל האזור. ציפי
חשבה ודאגה לאחר ולשונה לאורך כל השנים.

לציפי
משפחה חמה ותומכת, היה לה קשר מיוחד מאוד עם שמונת נכדיה, הם ראו בה דמות משמעותית
ולכל אחד מהם היה קשר ייחודי איתה.

יחד עם
מוטי נהנו מששה עשר נכדים ונכדות.

ציפי
אהבה בשנים האחרונות לצייר, ליצור, להאזין לקונצרטים, לקרוא ולנגן ומצאה בכך מקום
לביטוי עצמי ושלווה.

לפני
כחמש שנים חלתה ציפי והתמודדה באומץ רב ובאופטימיות נדירה שעטפה את המשפחה
והחברים.

בחצי
השנה האחרונה התדרדר מצבה הבריאותי ואושפזה לפרקים. ביום רביעי בצהרים נפטרה כשהיא
מוקפת במשפחתה.

נזכור
את ציפי הצנועה האהובה והשקטה, ההולכת בדרכה ונאמנה לדעותיה.

יהיה
זכרה ברוך.